פסק-דין בתיק ע"פ 2661/13

השופט ס' ג'ובראן:

1.             שלושה ערעורים על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ר' פרידמן-פלדמן) בת"פ 25714-10-11 מיום 2.12.2012 ויום 3.4.2013 בהתאמה.

2.             המערערים הורשעו בעבירת ייבוא סם מסוכן, לפי סעיף 13, יחד עם סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים); ובעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1)לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). בגזר הדין הושתו על המערערים העונשים הבאים: על המערער בע"פ 2661/13 (להלן: המערער 1) הושתו שש שנות מאסר בפועל; הופעל מאסר מותנה בן עשרה חודשים, כך שחציו ירוצה בחופף וחציו במצטבר לעונש; וכן עשרה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים, מסוג פשע, למשך שלוש שנים מיום שחרורו. על המערער בע"פ 3209/13 (להלן:המערער 2) הושתו ארבע וחצי שנות מאסר בפועל; וכן עשרה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים, מסוג פשע, למשך שלוש שנים מיום שחרורו. ועל המערער בע"פ 3381/13 (להלן: המערער 3) הושתו חמש שנות מאסר בפועל; וכן עשרה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים, מסוג פשע, למשך שלוש שנים מיום שחרורו.

כתב האישום

3.             נגד המערערים ונאשם נוסף (להלן: צחי), הוגש כתב אישום מתוקן ביום 16.10.2011. בכתב האישום המתוקן מתואר כי במועד סמוך לספטמבר 2011 המערערים וצחי (להלן כולם יחד: הנאשמים) קשרו קשר ביניהם, יחד עם אדם אחר, מוני חזן (להלן: מוני), השוהה באוקראינה, למטרת הבאת סם מסוכן לישראל, באמצעות בלדר. עוד מתואר, כי המערער 2 רכש ביום 2.9.2011 כרטיס טיסה הלוך ושוב לפרו על שמו של עופר משה בונאם (להלן: הבלדר), ושילם תמורתו 6,000 ש"ח במזומן; וביום 4.9.2011, יום לפני תאריך הטיסה המיועד, נפגש המערער 2 עם הבלדר במרכז ירושלים, ומסר לו את כרטיס הטיסה ו-1,900 דולר לכיסוי הוצאותיו האישיות. לבלדר הובטחה בגין שירותיו תמורה של כ-5,000-4,000 דולר. כתב האישום מסתיים בתיאור שובו של הבלדר ארצה ומעצרו בשדה התעופה, ביום 13.9.2011, כאשר על גופו 880 גרם קוקאין, אותם ייבא עבור מוני והנאשמים.

ההליכים בבית המשפט המחוזי והכרעת דינו

4.             בתשובתם לכתב האישום כפרו המערערים כולם במיוחס להם. המערער 1 טען כי האישום לוקה בחסר, היות שלא פירט את חלקו בפרשה (וביקש לבטלו - ראו: עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 10.11.2011, בקשה זו נדחתה בהחלטתו של השופט א' כהן באותו היום). המערער 2 הודה כי רכש כרטיס על שם הבלדר, שילם תמורתו ונפגש עם הבלדר ומסר לו את הכרטיס, אך טען שהרכישה לא נועדה למטרה המיוחסת לו בכתב האישום, ולכן הדבר אינו מגלה עבירה.

5.             ביום 2.12.2012 ניתנה הכרעת הדין בעניינם של השלושה וכן בעניינו של צחי, לאחר ניהול הוכחות. לגבי המערער 2, נקבע כי הוא זה שרכש את כרטיס הטיסה של הבלדר; ובאשר למערער 3, נקבע כי מספר הטלפון שלו נמצא רשום על גבי כרטיס הטיסה של הבלדר. צוין כי האישומים בוססו על ראיות נסיבתיות. בעניינם של המערערים 1 ו-3, בוססו האישומים על האזנות לשיחות טלפון של כל אחד מהם, ביניהם ועם מוני, בימים שלאחר תפיסת הבלדר. באשר למערערים 1 ו-2, בוססו האישומים גם על פגישות שהתקיימו ביניהם, יחד עם צחי ואחרים, בבאר שבע ובתל אביב. לגבי צחי נקבע, כי הראיות הנסיבתיות בעניינו אינן מספיקות להכרעה מעבר לספק סביר, והוא זוכה. יוער כי בהכרעת הדין צוין פעמים רבות שאיש המפתח בפרשה הוא מוני, אשר נמצא באוקראינה, ולא נעצר או נחקר בפרשה. מלבדו צוינו בהכרעת הדין מעורבים אחרים (שנכחו בין היתר בפגישות בבאר שבע ובתל אביב), ביניהם רובי ברביבאי (להלן: רובי) וגיל אלבז (להלן: גיל). נגדם לא הוגשו כתבי אישום והם לא נחקרו.

הכרעת הדין בעניינו של המערער 1

6.             האישומים נגד המערער 1 בוססו אך ורק על ראיות נסיבתיות שקשרו אותו למעשה העבירה. בית המשפט המחוזי מנה מספר ראיות נסיבתיות: שיחות טלפון שביצע המערער 1 לאחר תאריך שובו המתוכנן של הבלדר: למספר הטלפון של הבלדר, עימו ניסה לקבוע פגישה (בפועל דיבר עם בנו של הבלדר, שמסר הודעה על כך במשטרה - ת/44); למוני, עימו קיים שיחות רבות, אשר נקבע כי עולה מהן בבירור שהמערער 1 היה אמור להגיע לירושלים לקבל את הסמים מהבלדר; ולמערער 3, כדי לנסות ולמצוא את הבלדר. לכך נוספו פגישותיו עם המערער 2 וצחי בבאר שבע ובתל אביב, ועם המערער 3 בירושלים. כמו כן, בית המשפט התייחס לכך שהודעותיו במשטרה, בהן הכחיש שמכיר את המערער 2, המערער 3, גיל, רובי, מוני והבלדר, נסתרו בראיות שהוצגו. לפיכך נקבע כי המערער 1 שיקר. לכך הוסיף בית המשפט גם את בחירתו שלא להעיד בבית המשפט, וקבע שיש בכך חיזוק לראיות התביעה נגדו. בית המשפט קבע כי המסקנה היחידה העולה מן הסתירה בין הראיות הנסיבתיות לבין גרסתו של המערער 1 ומשתיקתו בבית המשפט, היא כי המערער 1 ביצע את המיוחס לו באישומים, ובהתאם הרשיעו כאמור.

הכרעת הדין בעניינו של המערער 2

7.             לא הייתה מחלוקת שהמערער 2 שוחח עם הבלדר בטלפון מספר פעמים, רכש עבורו את כרטיס הטיסה לפרו, ואף נפגש עימו ונתן לו את כרטיס הטיסה, מספרי טלפון, וכן כסף מזומן. עיקר דיונו של בית המשפט המחוזי התמקד בסיבה לרכישת הכרטיס. המערער 2, שמסר הודעה במשטרה, השתתף בעימות עם הבלדר, והעיד בבית המשפט, וטען כי מדובר בפעולה תמימה, וכי רכש את הכרטיס כטובה עבור חברו מוני, ולא ידע מה הייתה מטרת הנסיעה של הבלדר. נוכח הראיות הנסיבתיות, דחה בית המשפט המחוזי גרסה זו וציין חמישה נימוקים לכך. ראשית, תמליל העימות בין המערער 2 לבלדר, שכלל גם חלק בו נותרו השניים לבד (תוך ששוטר צופה, שומע ומקליט אותם) כחלק מ"תרגיל משטרתי", לימד כי קניית הכרטיס לא הייתה תמימה, והיה בין השניים קשר שהוא מעבר למסירת הכרטיס. שנית, גרסתו של המערער 2, לפיה הכספים שהוציא היו טובה סתמית למוני נדחתה מן הטעם שמדובר בצעיר בן 24, שהוציא 6,000 ש"ח תמורת כרטיס הטיסה ועוד 1,900 דולר במזומן, וזאת כאשר מקור המימון העיקרי שלו הוא סבו. שלישית, עדותו של המערער 2, ממנה עולה בבירור קשר בינו לבין מוני, והוא פעל עבורו בעבר, לרבות על ידי הפקדת כספים לאנשים שונים בחו"ל ורכישת כרטיסי טיסה. בית המשפט קבע כי לאור כך קשה להאמין שהמערער 2 לא ידע מה מטרת הנסיעה של הבלדר. רביעית, הסתירה בין עדותו של המערער 2, בה אמר כי מספרי הטלפון שנתן לבלדר היו של מוני, לבין הודעתו במשטרה, בה אמר שאין לו דרך ליצור קשר עם מוני. בעקבות סתירה זו, קבע בית המשפט כי אלה היו מספרי טלפון של אנשי קשר בפרו, כפי שאמר הבלדר בעדותו בבית המשפט, וכי מסירת המספרים אינה מתיישבת עם הגרסה של רכישת כרטיס תמימה על ידי המערער 2. במסגרת נימוק זה, התייחס בית המשפט לכך שבעדותו הראשונה של הבלדר בבית המשפט אמר כי המערער 2 אמר לו שעליו לאסוף חבילה, ולאחר מכן, בעדותו השנייה, כשנשאל מדוע לא אמר את הדברים בהודעתו במשטרה, טען הבלדר כי לא זכר זאת, בשל השפעת כדורים פסיכיאטריים שנטל. עוד, בחקירתו הנגדית בעדות זו הוא חזר בו מהדברים, אך לא באופן מלא. בית המשפט לא קבע ממצא לעניין זה, וקבע שדי במספרים שמסר המערער 2 והממצאים שנקבעו לגביהם. חמישית, נוכחות המערער 2 בשתי פגישות בבאר שבע ובתל אביב, בנוכחות חלק מהמעורבים בפרשה. בית המשפט ציין כי אמנם המערער 2 ישב בשולחן נפרד, יחד עם המערער 1, אך הדבר לא מעיד על כך שהיה לו תפקיד שולי יותר מאחרים בפרשה. נוכח נימוקים אלו, לא קיבל בית המשפט המחוזי את גרסתו של המערער 2, קבע כי הוכח שהוא ביצע את המיוחס לו באישומים, ובהתאם הרשיעו כאמור. 

הכרעת הדין בעניינו של המערער 3

8.             בית המשפט המחוזי קבע כי קיים קשר בין המערער 3 לבלדר. קביעה זו בוססה על כך שמספר הטלפון של המערער 3 היה רשום על כרטיס הטיסה של הבלדר. בית המשפט התייחס לריבוי הגרסאות באשר לדרך הגעתו של מספר הטלפון לכרטיס הטיסה, שמונה במספר; ארבע מתוכן נמסרו על ידי הבלדר, שתיים על ידי אשתו ועוד שתיים על ידי המערער 3. הגרסאות כללו תשובות שונות לשאלות: ממי קיבל הבלדר את מספר הטלפון של המערער 3; האם אשתו של הבלדר הייתה מעורבת בקבלת המספר וכיצד; ומהיכן התקשר הבלדר למערער 3. ריבוי הגרסאות הביא את בית המשפט המחוזי למסקנה כי "ישנו חשד כבד כי מדובר בשיחות טלפון הקשורות בייבוא הסם מפרו" (בעמ' 35 להכרעת הדין). בנוסף, עמד בית המשפט על הבדלי הגרסאות באשר לטיב הקשר בין המערער 3 לבלדר. בעוד שהמערער 3 תיאר את הבלדר כחבר קרוב, "המון שנים", שמבקר אצלו תכופות, אשתו של הבלדר ובנו תיארו את הבלדר כאדם ללא חברים, ואף הבלדר עצמו אמר שאין לו קשר קרוב למערער 3.

9.             ראיות נוספות אליהן התייחס בית המשפט בעניינו של המערער 3 היו שיחות טלפון שקיבל מפרו בשבוע בו הבלדר שהה שם, אשר סתרו את הודעתו במשטרה לפיה לא ידע שהבלדר בפרו; העובדה שפגש באשתו של הבלדר ובבנו פעמיים בשבוע חזרתו של הבלדר מפרו ושאל לשלומו של הבלדר; שיחות טלפון בינו לבין המערער 1, בזמן שהאחרון חיפש את הבלדר; פגישה עם המערער 1, כשהאחרון הגיע לירושלים וחיפש את הבלדר; ושיחות טלפון רבות עם מוני, ועם אחרים, שכולן עסקו בבלדר ובניסיונות למצוא אותו. עוד ציין בית המשפט, את שיחתו של המערער 3 עם דודו, מנהל הישיבה בה היה פעיל, ממנה ניכר שהמערער 3 דיבר בזהירות וברמזים ובית המשפט מצא בה סימנים ברורים לכך שהמערער 3 מעריך שמאזינים לשיחותיו. מדברים אלה הסיק בית המשפט, כי המערער 3 אינו רק משתתף תמים. בנוסף, קבע בית המשפט כי בחירתו של המערער 3 לא להעיד בבית המשפט, מחזקת את ראיות התביעה נגדו. לאחר בחינת הראיות הנסיבתיות ונוכח שתיקתו של המערער 3, קבע בית המשפט כי "המסקנה היחידה המתבקשת מכל האמור לעיל, היא כי גם רגב [המערער 3 - ס' ג''] הינו בין קושרי הקשר, ואף הוא שותף עמם בייבוא הסמים" (בעמ' 36 להכרעת הדין), ובהתאם הרשיעו כאמור.

הכרעת הדין בעניינו של צחי

10.          כאמור, נאשם נוסף בפרשה, צחי, זוכה, ונקבע שהראיות הנסיבתיות נגדו לא הובילו למסקנה חד משמעית שהוא אכן היה חלק מהקשר וביצע את מעשה העבירה. היות שהמערערים מבקשים ללמוד מזיכויו של צחי לעניינם בהקשרים שונים, תובא בתמצית הכרעתו של בית המשפט המחוזי בעניינו: בית המשפט המחוזי קבע כי הראיות מעוררות חשד כבד כי צחי היה מעורב בפרשה. הן מעידות על קשר בינו לבין המערערים 1 ו-2, ובמיוחד על קשר הדוק עם מוני, כאשר משיחותיו של מוני עם אחרים עולה קשר לייבוא הסמים. כן צוינה נוכחותו בפגישה בבאר שבע. עם זאת קבע בית המשפט המחוזי, כי לא די באלו כדי לקבוע, מעבר לספק סביר, כי צחי קשור במעשה העבירה. בית המשפט המחוזי דן בראיות המרכזיות נגד צחי: הראשונה, האזנות לשיחותיו עם מוני, שם הם דנים במצבו של האחרון ובכך שעדיף שלא ישוב לארץ. בית המשפט קבע כי אמנם השיחות התקיימו יום אחרי הפגישה בבאר שבע עם הנאשמים האחרים וייתכן שהדברים נאמרו על רקע העסקה בענייננו, אך אין בהן כדי להעיד על הקשר של צחי לייבוא הסם. השנייה, הפגישה במסעדה בבאר שבע - גם באשר אליה קבע בית המשפט כי היא קשורה בעסקת הסמים, אך לא ניתן להסיק ממילים בודדות שנקלטו באוזני העוקבת, כי צחי אכן מעורב בעסקה, והדברים נותרו בגדר חשד בלבד.

11.          בית המשפט המשיך והבחין בין צחי לבין המערערים. בעוד שהמערערים התקשרו ישירות עם הבלדר, בין בחיפוש, פגישה או מספר הטלפון של המערער 3 שהופיע על כרטיס הטיסה של הבלדר, וכולם דיברו באופן ברור על הבלדר, שיחותיו של צחי ברורות פחות, ואין להן תוספת ראייתית, כפי שקיימת אצל המערערים. לפיכך, זיכה בית המשפט המחוזי את צחי מהאישומים נגדו.   

גזר דינו של בית המשפט המחוזי